קָרָאתִי שֶׁזּוּגוֹת כְּבֵדִים אֵינָם מַרְבִּים לְהִתְנַשֵּׁק וְהָרִחוּק הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב כְּכָל שֶׁנֶּעֱרַם הַזְּמַן עַל חַיֵּיהֶם (כְּמוֹ שִׁכְבַת אָבָק) מִבַּעַד לְחַלּוֹן טָרְחָה הַחֲשֵׁכָה עַל הַבְּרוֹשִׁים וְהַיָּרֵחַ, כְּמוֹ אַחֲרֵי יוֹם עֲבוֹדָה אָרֹךְ, נִרְאָה עָמוּם. הִזְכִּיר לִי נִשּׁוּאִים. חָשַׁבְתִּי: גַּם הַשֶּׁמֶשׁ מְחַכָּה בְּסַבְלָנוּת.